<h1>ספר החינוך מצוה רס"ה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב שמשו, ואף על פי שטבל וטהר, צריך הערב שמש לפי שהוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו, שכן פירשו זכרונם לברכה [ויקרא י"א] במים יובא וטמא עד הערב וטהר, הכתוב קרא לטבול יום טמא אף על פי שטבל עד שיעריב שמשו, אבל מכל מקום אינו טמא כמו שהיה קודם טבילה, כי מתחילה היה ראשון לטומאה ואחר הטבילה נקרא שני לטומאה, ועל זה נאמר [ויקרא כ"א] ולא יחללו שם אלהיהם, שכן בא עליו הפירוש המקובל, וכן הוא בפרק תשיעי מסנהדרין [פ"ג ע"ב] שאמרו שם קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם, אם אינו עניין לטמא שכבר נתבאר, תנהו עניין לטבול יום ששימש, ויליף לה התם מחלול חלול. משרשי המצוה לפי שהכהן הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים, ומתוך מעשיו וקרבנותיו יתרצה האדם לפני בוראו ויכופר עוונו, על כן חובה עליו להיות נקי הגוף בתכלית בעת העבודה, ואולי רוח הטומאה לא יעבור לגמרי מעליו עד הערב השמש, וברוך אדון החכמה כי הוא היודע ולא אנחנו עד אי זה עת יכשר למי שנטמא לעסוק בעבודתו ברוך הוא, והודיענו כי הוא עת בוא השמש לקצת הטמאות. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאחד טבול מטומאה חמורה כגון שטבל מטומאת מת וזיבות וצרעות או מטומאה קלה כגון טומאת שרץ וכיוצא בה טעון הערב שמש, וזה העניין הוא בין באדם בין בכלים בין בטומאה דאוריתא או אפילו טומאה דרבנן צריך הערב שמש. ופירוש טבול יום, כלומר מי שטבל ולא העריב שמשו, זהו פירושו בכל מקום. ואם נגע באוכלין ומשקין של תרומה פוסל אותן ועושה אותן שלישי לטומאה לפי שהוא כשני לטומאה כמו שאמרנו, נגעו הן אחר כן באוכלין אחרים אינן פוסלין אותן שאין שלישי עושה רביעי בתרומה, ואם נגע טבול יום באוכלין קדש או במשקין עשאן רביעי, כלומר שפסלן אבל אין חוזרין הן לטמא אחרים שאף על פי ששלישי עושה רביעי בקודש, טומאת טבול יום אינה חמורה כל כך שתטמא לרביעי, אבל אם נגע טבול יום באוכלי חולין או במשקין הרי הן טהורין שאין שני עושה שלישי בחולין, כן קבלנו הדברים מחכמינו זכרונם לברכה. והנה יתבאר מזה שאין שלישי שבתרומה ולא רביעי שבקדש מטמאין משקה אחר ואוכל אחר, ואין צריך לומר שאין מטמאין כלים, שאדם וכלים אין מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה. וכל המטמאין בין חמורים בין קלים, משקין היוצאין מהן כגון רוקן ומימי רגליהם דינן כמשקין שנגעו בהן. ויתר פרטיה במסכת טבול יום. ונוהגת מצוה זו בכהנים הזכרים בזמן הבית שהם הוזהרו על העבודה ולהזהר מהטומאה, ולא הכהנות. ומי שעבר על זה ושימש טבול יום חייב מיתה בידי שמים. ולא בא על חיוב זה כתוב מבואר בתורה אלא שלמדו חכמים זכרונם לברכה העניין שם בסנהדרין [פ"ג ע"ב] בגזירה שוה דחלול חלול.
